הדימוי העצמי שלנו הנבנה בשנות ילדותנו ובגרותנו, מעוצב ומושפע מסביבתנו: הורינו, אחינו, חברינו. המראה המשתקפת אלינו מהסביבה מספקת לנו מידע על תדמיתנו בעיני אחרים ובכך מבססת את הדימוי העצמי שלנו, שאותו ממילא שידרנו לסביבה. כך נוצר מין מעגל קסמים כזה. אנו משקפים את עצמנו לסביבה, הסביבה מחזירה ההשתקפות אלינו ומחזקת דימויים עצמיים חיוביים או שליליים. לעיתים, די במשפט אחד שאמר לנו הורה, מורה או חברים שלנו כשהיינו ילדים, כדי להשפיע השפעה מהותית על הדימוי העצמי שלנו, בשלבי עיצובו. אותו משפט עשוי או עלול להוביל את חיינו למקומות בהם אנו נמצאים כיום או נימצא בעתיד - כגורם חוסם או כגורם מניע ומאיץ.
בשנים הראשונות של חיינו, כולל גיל העשרה, השתקפות הסביבה בהתייחסותה אלינו היא בעלת תפקיד מכריע. המידע והנתונים נאגרים בנוגע ל "ערכנו הנתפש" בעיני אחרים: האם אנו אהודים בחברה, האם אנו מחוזרים ומוחמאים, האם אנו מקובלים? המידע הנאסף מגיע בעיקר מהקרובים לנו ביותר - הורים, אחים, סבים וסבתות.
אנשים רבים מאוד (אולי רובנו) הולכים עם הדימוי העצמי שבנו לעצמם בשנות העשרה שלהם, לאורך כל חייהם. "מעמדינו" בחברה ובמשפחה שימשו כתשתית עמוקה לתפישת עצמנו בעיני עצמנו, כמראה של סביבתנו.
כיועצת תדמית ומאמנת אישית, אני שומעת לעיתים קרובות אנשים שאומרים על עצמם מילים ומשפטים ששמעו לפני 20-30 שנים ! המשפטים והמילים עדין מהדהדים בראשם ומעבר לכך - הם משוכנעים כי זו האמת המוחלטת. אנשים בעלי דימוי עצמי נמוך הקובע להם את כל צעדיהם בחיים, חוסם את דרכם ולא מאפשר להם להיות במיטבם ולמצות את עצמם.
דוגמאות?
אישה נאה כמעט בשנות ה-50 מתהלכת בתחושה שהאף שלה מזעזע, כי אמה תמיד אמרה לה כך.
בחורה אחרת, נאה מאוד, מגדלת את בתה (דור שני) עם האמונה כי אינה יפה, רק משום שזה נאמר לה עצמה במשך כל חייה על ידי אמה וסבתה וזהו הדימוי העצמי שלה.
אנשים שאינם מאמינים בעצמם כי שמעו ממוריהם או הוריהם שאינם יוצלחים או מקצוע מסוים לא מתאים להם. (חוק פיגמליון, נדבר עליו במאמר נפרד)
ועוד דוגמאות רבות שתוכלו לחשוב עליהן בעצמכם.
האם מילים או משפטים עולים כעת בזכרונכם?
הפרדוקס הוא כי תמיד נשווע לשמוע את המחמאה שתיגע בנושא הכאוב שלנו, אך אם יאמרו לנו מחמאה הסותרת את החלק הזה של הדימוי העצמי שלנו, קשה יהיה לשכנע אותנו באמיתות הדברים.....שכן זה טבוע עמוק בתודעתנו .
אם נחשוב על המשך הפרדוקס הזה, הרי שרובנו פועלים לפי התווית ששמו לנו (וגם לקחנו) בהשתקפות חוזרת לסביבתנו ושידרנו בהתאם חוסר בטחון, אי נוחות, סגירות, ביישנות, לפעמים גם נתפשנו כסוציומאטים. מעגל קסמים, היזון חוזר מתמשך.
אולי כדאי שנבחן מחדש את המשפטים והאמונות האלו שיושבים לנו שם בראש ומפריעים לנו להיות הרבה יותר ממה שאנחנו כיום?
האם לא השתנינו במשך השנים ויזואלית ומנטלית?
האם מי שהיינו בילדותנו - עדין רלוונטי כיום?
האם יופי הוא לא בעיני המסתכל?
ייתכן ש"השליכו" עלינו משהו שהיה של מישהו אחר ולא בהכרח שלנו?
האם כל משפט שאמר לי הורה היה נכון ונכון גם להיום?
אם קיבלנו את התווית הזו, האם יש אפשרות שכעת נוריד אותה מעלינו ולא נחזיק אותה יותר?
אם נחליט לבחון מחדש את התוויות שלנו, לשחרר את עצמנו מהאמונות החוסמות הללו, לראות בעיניים של היום ולא בעיניים של פעם, נוכל לגלות על עצמנו דברים נהדרים ולפרוץ קדימה.
וכהורים או מחנכים-מאמנים, נזכור את כוחן של המילים ואת שותפותנו ביצירת אדם שלם ובוטח בעצמו.
|
